<h1>חוקות הדיינים סימן קט"ז</h1>
<h2>דף ו:</h2>
מלוה ע"פ גובה אותה מן היורשין ואינו גובה אותו מן הלקוחות והטעם שגובה אותה מן היורשין הוא משום כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות לפי שאין לה קול כיון שאין לו שטר ולא קנין כך מפורש בב"ב בפ' גט פשוט [קע"ו ע"א] ודבר תורה אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ גובה מנכסים משועבדים לפי שהשעבוד שיש למלוה על הלוה הוא מן התורה שנאמר [דברים כ"ד] והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה ומשום הפסד של לקוחות דכיון שאין בו לא שטר ולא קנין אין לו קול ולפיכך תקנו חז"ל שלא יגבה אלא מנכסים בני חורין כן דעת רי"ף ז"ל ואם יש לו קנין משעה שנטל קנין גובה מנכסים משועבדים ויש ראיה לזה מפ' גט פשוט [קע"ב ע"א] מהאי דא"ל רבא בי שילא להנהו שכתבו שטר אקנייתא וכו' וה"ה שאם הוא שטר שאין חתומים בו עדים אם נתנו הלוה להמלוה בפני עדים הרי הוא כשטר שיש בו עדים וגובה הוא מנכסים משועבדים וצריך שיקראו אותו שטר העדים שנמסר בפניהם ושיהי' אותו שטר כתוב בכתב שאינו יכול להזדייף ויש מן הגאונים ז"ל שהורו שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו בשטר והעידו שנמסר (בפניהם) [בפניכם] זה השטר.
